תפוז סיני וקסמים של ילדות

אני הייתי ילדה שקוראת הרבה. האהבה לקריאה גדלה איתי, ותמיד חיפשתי לי סופרים שאני אוהבת כדי להקל על ההתלבטות בספרייה. ביום רגיל אחד התגלגל לידי ״שואה שלנו״ של אמיר גוטפרויד. אני זוכרת שקראתי אותו הכי מהר שיכולתי, אבל גם הכי לאט, כדי שלא יגמר מהר מדי. אח״כ חזרתי לספריה והבאתי את שאר הספרים שלו שיצאו עד אז. השבוע הוא נפטר. ראיתי לא מעט הספדים עם מילים יפות ומדויקות ששיבחו את הכתיבה המיוחדת שלו, כמו גם את האיש שהיה, אבל אני לא יודעת איך למצוא את המילים הנכונות כדי להספיד סופר. אני יודעת שהוא היה הסופר הישראלי האהוב עלי ובספרים שלו הייתי שוקעת ומוצאת את עצמי בשלל גרסאות. 

כל אדם שנפטר מההוא מחסיר בי פעימה. אני פועמת כל יום מליוני פעימות של חיים ואופטימיות. פעימות של בריאות, של עוצמה והתמודדות, וגם סתם פעימות רגילות. אבל אז, פתאום, כזו פעימה.

מזל שיש את הספרים שלו בשביל לזכור. יהי זכרו ברוך.

לא ידעתי על מה לכתוב הפעם. ושום דבר לא התחבר לי לפרידה העצובה מאמיר גוטפרויד. באחד הבקרים נזכרתי בשקית מלאה בתפוזים סיניים שקיבלתי מתנה משרית, ומאז היא שוכבת לי בשקט במקרר. שרית היא זו שהכירה לי לפני שנים את ״שואה שלנו״ וזה הספיק לי בשביל החוט הראשון בטווית המתכונים.

כשהייתי ילדה גרנו ברמת הגולן, היתה לנו גינה גדולה עם לא מעט עצים, אבל העץ הכי מיוחד היה התפוז הסיני. (או קומקוואט.). הוא תמיד היה ירוק, ובעונה התקשט בנקודות של כתום בוהק, ובריח משכר. כל שנה עם בוא הגשם כשהעץ היה עמוס פירות, הסתכלנו, חבורה של ילדים סקרנים, התלבטנו, טעמנו קצת קליפה, זרקנו קצת תוך כי היה חמוץ, וראינו איך האדמה תחתיו מתמלאת אט אט פירות, שנאספים, מתכווצים ומרקיבים חזרה אל המקום ממנו הגיעו.

כשעברנו דירה ונפרדנו מגינתנו האהובה, שתל לנו אבא כמה מן העצים שאהבנו, כדי שנרגיש שוב בבית. התפוזון גם הוא נשתל, אבל לא הרבה זמן אח״כ, כששלל לימונים ננסיים ניקדו את צמרתו, הבנו שהיתה טעות בזיהוי. גם את הלימון הננסי למדנו לאהוב, וגם איתו לא כ״כ ידענו מה לעשות. אחרי שנים שהעצים שימשו ליופי ולריח, למדתי להשתמש בלימון הננס וכבשתי אותו מידי חורף. רק אח״כ הבנתי שמאחיו הגנדרן הרבה יותר מעניין לבשל.

אני ואתה הפשלנו שרוולים ונכנסו למטבח. בדקנו וניסינו, ויצאנו בסוף עם קציצות בקר טעימות ומיוחדות, שטרם מצאנו להן שם קצר ומדויק. ועם מרקחת נפלאה ללא טיפת סוכר או חומרים לא בריאים אחרים, שאפשר לאכול עם כפית ללא מצפון.

קציצות בקר מצופות שקדים ברוטב תפוז סיני, ג׳ינג׳ר, הל ושומר

מצרכים: (לכ 20 קציצות)

לקציצות:

500 גרם בשר בקר

1 בצל

צרור פטרוזיליה

3 שיני שום

1 ס״מ שורש ג׳ינג׳ר

2 ביצים

מלח, פלפל

150 גרם שקדים גרוסים

לרוטב:

1 בצל חתוך לחצי ופרוס

8 שיני שום פרוסות

3 גזרים פרוסים

1 שומר חתוך לחצי ופרוס

2 ס״מ ג׳ינג׳ר קצוץ

2 תרמילי הל

2 כוסות תפוז סיני

חצי כפית כורכום

מלח, פלפל

אופן ההכנה:

מניחים את הבצל, הפטרוזיליה, השום והג׳ינג׳ר בקערת המג׳ימיקס וקוצצים דק. מוסיפים את הבשר ומערבבים שוב. (אם אין מג׳ימיקס, ניתן כמובן לקצוץ ביד) מעבירים לקערה ולשים מעט כדי לחבר את המרכיבים. מוסיפים ביצים, מלח ופלפל, ומערבבים. יוצרים קציצות, טובלים כל אחת בקערית עם שקדים גרוסים, עד שהיא מכוסה בהם מכל צידיה.

מחחמים שמן לטיגון במחבת רחבה, מטגנים את הקציצות ומניחים בצד.

עוברים להכנת הרוטב. שוטפים את התפוזים היטב. שמים בסיר עם מים וחולטים אותם עד רתיחה כדי להוציא את המרירות. שוטפים ומניחים בצד. מאדים את הבצל בסיר רחב ונמוך. מוסיפים שום, ג׳ינג׳ר, הל, מערבבים מספר דקות. מוסיפים את הגזר והשומר ומערבבים שוב. חותכים את התפוזים החלוטים לפרוסות ומוסיפים. מתבלים ומוסיפים מעט מים. מסדרים את הקציצות המוכנות בתוך הרוטב ומבשלים כחצי שעה נוספת.

מרקחת תפוז סיני ללא סוכר

מצרכים:

400 גרם תפוז סיני

2 ס״מ ג׳ינג׳ר קצוץ

חצי כוס מיץ תפוזים סחוט טרי

3 כפות סילאן טבעי ללא סוכר

אופן ההכנה:

שוטפים את התפוזים היטב וחותכים לפרוסות. אין צורך להוציא את הגרעינים. הם עשירים בפקטין והוא עוזר בהקשיית המרקחת. מניחים בסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה. מסננים את התפוזים, שוטפים ומחזירים לסיר. מוסיפים ג׳ינג׳ר ומיץ תפוזים סחוט ומביאים לרתיחה. מעבירים לאש קטנה וממשיכים בבישול תוך ערבוב מתמיד. מוסיפים את הסילאן ומערבבים. ממשיכים לבשל על אש קטנה עוד בערך שעה, ומידי פעם מערבבים, עד שהמרקחת מקבלת צבע ומרקם מתאים. מעבירים לצנצנות מעוקרות ואוכלים עם כפית. יאממממי!

מכיון שאין סוכר במרקחת, חיי המדף שלה קצרים. מומלץ לשמור במקרר ואם הכנתם כמות גדולה, תחלקו לחברים.