מתישהו לפני כמה חודשים, קיימתי אל מול קהל רב את מצוות קריאת ״הגומל״. עצמתי עיניים חזק ואמרתי תודה על סיומה של הרפתקאה ועל ניצנים של דברים מפעימים וחדשים בחיים שלי. התחלתי לבנות שגרה בריאה אחרי כמעט שנה של טיפולים אונקולוגיים. פתחתי כל יום בריצה על החוף, חזרתי לעבוד לאט לאט, ומצאתי את האהבה, במקום הכי מפתיע ואחרי שנים רבות רבות של חיפושים. הרגשתי שאני עומדת במקום מדויק של מודעות והבנה את עצמי. הבנה שההתמודדות עם הסרטן נתנה בי כוחות גדולים, ומתנה נפלאה של להתחיל בחיים מחדש. חשבתי, שהנה הנה, הגיעו לי השנים הטובות ממש, אלה שהכל מצליח בהם. כי הרי לכל אחד יש את התקופה הזו בחיים.
אבל אז, ביושבי בנחת על ענן ורדרד, ההפקה למעלה דרשה עונה שניה.
אממממ. מה? לא מתאים. הגענו לשיא בפרק הסיום המרגש. בלתי אפשרי לחזור. תפנו למישהו אחר.
אני זוכרת את זה חד וברור. שתיים בלילה, מתעוררת בפתאומיות משינה של כדורים. מרגישה כאילו מישהו תפס אותי בקצה החולצה. משך, משך, ומשך, את כל הדרך הארוכה ממעמקי השינה לעירות. אני מזיעה, והשמיכה נראית לי כמו מבנה גיאומטרי שאני לא מכירה. לוקח לי כמעט דקה להבין איפה אני, ובסופה, אני מביטה מהחלון על קו הרקיע של גוש דן. על השמיכה שלי מודפס לוגו של בית חולים, לידי נוחרות שתי קשישות עם איברים שבורים, ואני פה, מחכה לניתוח חירום. צריך לתקן אותי. הסרטן חזר, ואני חוזרת לעונה שניה.
יש גרף כזה של התמודדות עם משברים. הוא נראה כמו פרבולה, ואצל כל אחד, כל חלק בעקומה הוא באורך טיפה שונה. אז התחלתי מההלם והרשיתי לעצמי לדחות רגע את המשך ההתמודדות.
אתה, עם היד הרכה, עמדת כל הזמן לידי. שחקן חיזוק זוהר שהגיע לעונה השניה כדי להעלות את הרמה. הנס שלי. מצאתי אותך בבית קפה קטן ומשפחתי, בדיוק מול המרפאה בה עשיתי בדיקות דם חודשיות. הייתי יושבת שם אחרי כל בדיקה, שותה קפה טוב עם רוגלך, מביטה בעוברים ושבים וזוכרת שהחיים יפים.
ביחד איתך למדתי המון קסמים של אוכל. איך לעשות אותו טעים, איך לקחת ברצינות שילובי מרקמים וטעמים, כמה הוא משפיע על הבריאות והמצב רוח, ואיך אוכל הוא דבר ראשון נחמה. אני מתקדמת לי לאט לאט בפרבולה, אבל עדיין זקוקה להמון נחמה. נחמה של תבשיל חם, משביע, יורד בגרון כמו זכרונות ילדות, ועדיף עם רוטב אדום. אז הכנו מנה של ממולאים טבעוניים ומשביעים. אחת המנות הותיקות בתפריט של ״קפה חמדה״
פלפלים ממולאים
מצרכים:
6 פלפלים אדומים בגודל אחיד או כמה שנכנס בסיר שלכם
3 כוסות אורז לבן מבושל לפי הוראות היצרן
2 כוסות עדשים כתומות
2 בצלים סגולים פרוסים
3 כפות שמן לטיגון
צרור שמיר קצוץ
500 גרם רסק עגבניות
ראש שום שלם קלוף
מלח, פלפל
אופן ההכנה:
חולטים את העדשים. מחממים בסיר מים עד לרתיחה, שופכים את העדשים פנימה ומכבים את האש. מחכים כ 10 דקות, מסננים ונותנים לעדשים להתקרר.
בנתיים מכינים את הרוטב. מטגנים את הבצל והשום עד להזהבה. מוסיפים את רסק העגבניות, מטגנים מעט ומוסיפים מים. (שיספיקו לכיסוי הפלפלים ועוד 1 ס״מ). מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם. מבשלים את הרוטב עד שהוא מסמיך (בערך חצי שעה על אש קטנה), ומקפידים לערבב כדי שלא ישרף.
בקערה מערבבים את האורז, העדשים והשמיר. מוסיפים חצי כוס מן הרוטב, מתבלים במעט מלח ופלפל, ומניחים בצד.
מכינים את הפלפלים. בעזרת סכין קטנה חותכים מסביב לגבעול, מוציאים אותו ומנקים את הגרעינים שבפנים. בעזרת כפית או כף ממלאים כל פלפל במלית עד הסוף, ומסדרים אותם אחד ליד השני, כמה שיותר צפוף, בתוך סיר רחב.
שופכים את שארית הרוטב מעל הפלפלים, ומבשלים על אש קטנה כשעה. או עד התרככות רצויה.
לתאבון ולנחמה!
(ותודה לקפה חמדה. אבו גבירול 109. לכו לבקר שם)
אני אתה והוא 
אתם מדהימים, שרי ונדב היקרים! נשארתי עם פה פעור מהתוכן המרגש, מהכתיבה המרתקת ומהחשק לטעום את הפלפלים שבמתכון המסקרן……
בהצלחה בכל, אהובים!!!!
אהבתיאהבתי