זה קרה. אני אישה נשואה. אחרי עשרות שנים בהם חינכו אותי לשאוף למעמד הזה, ולא מעט שנים שבדקתי עם עצמי אם זה נכון לי או לא, מצאתי את המישהו שבלעדיו אני חצי, וזה מרגיש נפלא. (#אזהרת קלישאה)
שישה חודשים עברו בין ההצעה לבין החתונה. בין רגע רומנטי תחת חופת כוכבים, ובלי נפש חיה מסביבנו, לבין רגע רומנטי תחת חופת גזיבו עם כל האנשים שאנחנו אוהבים מסביב. זה היה מספיק זמן כדי שנוכל לארגן הכל ברוגע, ולהנות מהתקופה המיוחדת והמוזרה הזו. בלילות, כשחיכיתי כהרגלי לשינה שתבוא, הייתי גולשת בכל מיני בלוגים ואתרים של כלות. עולם צבעוני ומופלא של שמלות כלה, פרחים, סיכות רומנטיות, נעליים, טבעות, הכל ארוז בבועה ששוכחת את שאר העולם. למעט רגעים מעטים של ציניות, אני חייבת להודות שזה היה נפלא. ללבוש משקפי ראיה בורוד מסטיק ולהנות מהחיים.
חתונה היא פסטיבל של קלישאות, אבל כשנמצאים בתוכה, הקלישאות הם הגרעינים הכי אמיתיים שיש. ומעבר לכיף שהיה, ואתה, המופלא בו זכיתי, אני לוקחת איתי גרעין של אהבה, שנטען מכל האנשים שבאו לשמוח איתנו, ושומרת אותו בצנצנת כדי שאוכל להריח כל פעם כשיהיה קצת קשה.
מספר שבועות לאחר החתונה, כשאני ואתה מדשדשים את דרכנו לעבר שגרה מבורכת, הגיע ה 18.4. התאריך בו לפני שנה עלתה לשידור העונה השניה של הסרטן שלי. אתה ניסחת כ״כ מדויק את מה שיש לי לומר על התאריך הזה, אז אני מעתיקה את זה פה, ושולפת ממחטה לנגב את הדמעות.
18.04.2015. שנה. שנה עברה. שנה מלאה בטלטלות, חרדות, פחדים, בכי, צחוק, עצב, שמחה, ואהבה אחת שלא מפסיקה לגדול..
לפני שנה ב 18.04.2015, יום שבת בבוקר, התייצבנו במיון בבית חולים תל השומר כשכאבי הגב שלך כבר היו בלתי נסבלים ולא בגדר הרגיל בלשון המעטה.. אחרי מספר בדיקות וצילומים ועוד בדיקות ומלאך שומר אחד שידע להתעקש על עוד צילומים ועוד בדיקות (Sinai Oren) הגיעה דמות מוכרת לך.. אותה האונקולוגית מלפני שנה. הגיעה עם עיניים חוששות והפכה את עולמם של זוג צעיר בתחילת דרכו, (הרי רק יום לפני חגגנו 4 חודשים ביחד) הסרטן חזר ובגדול, ביחד עם גרורות שחלקם פגעו בעמוד השדרה שלך ושברו 2 חוליות, לא פחות.
אני זוכר שעמדנו שם ליד המיטה שלך סיני אני ואותה רופאה ובפיה הבשורה המרה. ואת, שוכבת מקשיבה ולא מגיבה.. הסתובבת אלי ורק דבר אחד אמרת.. 'אתה יכול ללכת…אני אבין זה בסדר'
ואני, בשוק של החיים לא יודע איך להכיל את המצב אומר לך בביטחון
-אני לא זז לשום מקום-
מבקש את סליחתך ללכת רגע לשירותים, יוצא החוצה מתקשר לאמא ומתפרץ בבכי שלא נראה כמותו. אני לא זוכר מה בדיוק אמרתי לאמא בין כל הבכי הגמגום והמילים החסרות. אני זוכר שאמרתי שזה לא הוגן ולא פייר ושאני לא רוצה שתמותי, הרי רק עכשיו מצאתי אותך אחרי 30 שנה..
בלי לחשוב פעמיים ההורים שלי אורנה תאומים רז זאב רז נכנסו לאוטו ודהרו ישר אלינו, מחבקים, מחזקים, מכילים ובעיקר אוהבים. וביחד עם Shachaf Raz Sivan Kaneti תמיד נמצאים שם בשבילנו.
מאז עברה שנה,
אין לי את המילים לתאר מה היא הייתה השנה הזו,
משנה, מחזקת, מתישה, ארוכה, קצרה, חרדתית, מפחידה, משמחת, אוהבת, מלאה בכל טוב, למדנו לחיות בצל החרדה, למדנו אחד את השנייה, אכלנו, שתינו, צחקנו, רקדנו, בילינו והיד עוד נטויה..
והיום.. היום אנחנו שנה אחרי אותו יום שבת ו 49 יום אחרי החתונה שלנו.
זה הזמן (אם לא אמרתי מספיק עד היום) להגיד לך אהבה שלי, הייתי עושה את הכל שוב, הייתי בוחר בכל החבילה הזו בלי לחשוב פעמיים בשביל לזכות ולחיות איתך שרי רז אורן.
מכאן העתיד פתוח, הוא שלנו לבחור ולבנות כל שנרצה, אני את והוא שבינתיים מסרב לעזוב (הסרטן) ביחד בביטחון באהבה אל העתיד שלנו.
אני אוהב אותך עד אין קץ את האהבה שלי לנצח שתי נשיקות במצח.
ואני שלולית.
אני חושבת שהטקסט הזה, מספר קצת יותר מבדר״כ על המצב שלי ועל מה שאנחנו חווים בשנה פלוס האחרונה. הוא מחזיר אותי להתלבטות התמידית, מה אני חושפת, וכמה, ולמה זה בכלל טוב, ואיך בוחרים מה לספר ומה לא…ואני מוצאת את עצמי מבריאה גם דרך השיתוף. הוא ממקד אותי במה חשוב, ונותן לי פרספקטיבה נכונה, והוא גם מביא המון תמיכה וכוח מאנשים אחרים. וככל שאני חושבת על זה יותר, אני מבינה שזה מה שבני האדם אמורים לעשות פה. לשתף, לחשוף, לנסות לגעת אחד בשני, לחזק ולאהוב. (אחרת באמת שיהיה קשה 🙂 )
אז אני משתפת בכמה מילים נוספות. בחודשים האחרונים אני כבר לא חולה. אני מחלימה. אני בונה לי שגרה בריאה ורגילה, כמה שיותר סטנדרטית ומשעממת. אחוז מסוים מוקדש לתרופות, קצת זריקות, קצת בירוקרטיות של ביטוחים, אחוז מסוים מוקדש לפעילות גופנית, אוכל (יחסית) בריא, ומה שצריך כדי שהגוף יהיה כמה שיותר מרוצה, והשאר עבודה, לימודים, האפור הרגיל והמבורך. וטוב. טוב מאוד.
מדי פעם יש את הרגעים האלה שאני מרגישה את ההבדל. הבדל בין מה שאני חושבת שזוגות צעירים אחרים מתמודדים איתו, לבין מה שאנחנו. אז אני נושמת עמוק, כותבת על זה, ומתמלאת בכל האור והטוב.
*צילום תמונות החתונה: ליאת אלדר *עיצוב שמלת כלה: עידית קדוש *איפור: קתי טריפונוב
ולסיום: קלישאה ומתכון (כי אי אפשר בלי).
הבחירה היא בידינו. כמו הלימון והלימונדה או הירקות והחמוצים. הזמן שאנחנו מבלים פה הוא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. האתגרים תמיד מפתיעים ולא צפויים אבל אפשר תמיד לבחור מה לעשות איתם. ואני יודעת שזה משפט שיכול להרגיז ולהיראות מופרך, אבל אני חווה אותו יום יום ולרוב זה עובד לי. מעבר לזה, אין לי מושג.
להחמיץ ירקות בבית זה קל וטעים. וכמובן יותר בריא מהחמוצים שקונים. אנחנו כבשנו לימון, כרובית, כרוב, וגזר. באותה הדרך פחות או יותר אפשר לכבוש עוד המון דברים. שווה לנסות!
חמוצים פיקנטיים
מצרכים:
1 כרובית יפה
1 כרוב לבן בינוני
7 גזרים
שיני שום מקולפות מראש שלם
צרור שמיר (לפי איך שאוהבים)
פלפל אנגלי
5 עלי דפנה
פלפל ירוק חריף
תערובת תיבול טורשי
מלח
אופן ההכנה:
מפרידים את הכרובית לפרחים, את הכרוב חותכים לפיסות של 3-5 ס״מ, ואת הגזר פורסים. מסדרים בצפיפות בצנצנת מעוקרת. מכניסים בין הירקות שמיר, שיני שום, מעט עלי דפנה, פלפל אנגלי, ואם רוצים חריף אז גם פלפל ירוק.
מכסים את הצנצנת במים, כוס אחרי כוס, כמעט עד הסוף, וזוכרים את כמות הכוסות. מערבבים במים חמים, כף מלח עבור כל אחת מן הכוסות שמולאו, ואת תבלין הטורשי לפי הטעם (הכי טוב לשאול את המוכר לכמות, כי כל תערובת מעט שונה) ויוצקים לתוך הצנצנת.
מערבבים את הכל טוב טוב, (כמו בתמונה), ומניחים בפינה מוצלת בבית. מחכים 3 ימים…ונהנים…
לימון כבוש
לימון כבוש זה אחד הדברים הכי טעימים והכי יעילים שיש במטבח. לפני 4 שנים מצאתי את הפוסט הנהדר הזה בבלוג ״פתיתים״, ומאז, כל שנה בעונה אני מכינה לי כמה צנצנות. המתכון הבא מבוסס עליו.
מצרכים:
לימון ננסי (כמה שיש לכם יותר בהישג יד, ככה יהיה לכם יותר שלל במקרר.)
מלח גס
פפריקה מתוקה
מיץ מלימון אחד
אופן ההכנה:
שוטפים את הלימונים טוב. חורצים בכל אחד איקס עם סכין חדה. במקביל מכינים בקערה קטנה מלח גס מעורב בפפריקה. פותחים כל לימון עם האצבעות, מנסים להוציא מעט את הגרעינים (לא נורא אם עדיין נשארים הרבה בפנים), ובחלל שנוצר ממלאים בתערובת המלח. מגלגלים את הלימון בתערובת מכל צידיו ומכניסים לצנצנת מעוקרת. דוחפים את הלימונים טוב טוב כדי שתתקבל צנצנת מלאה וצפופה. נותנים לה לעמוד יום שלם במקום מוצל בבית. למחרת מוסיפים מיץ מלימון אחד או שניים, מעט מים, וסוגרים למעלה בשכבה יפה של שמן זית.
מחכים 3 ימים נוספים ומעבירים למקרר.
מוסיפים לקציצות, עוף, סלטים, על לחם שיפון עם אבוקדו, וגם סתם מנשנשים.
אני אתה והוא 
מרגש. סגנון ייחודי ויצירתי . שרי חושבת עליך המון …
אהבתיאהבתי
תודה יקרה! כיף לשמוע ממך 🙂
אהבתיאהבתי