כולנו מחכים למזל. סוללים לו שביל בו יוכל לצעוד עד פתח ביתינו. לכל אחד יש את האבנים המיוחדות שלו לשביל, ואת השיטה להניח אותן. חלקנו מנסים לשחק עם המזל, וחלקנו מציצים עליו מרחוק ומחכים. אני ואתה אוהבים לשחק. מנסים את מזלנו עם תאריכים. כמו להזכיר למזל, ולנו, תאריכים מיוחדים שיגענו ועמלנו ויצרנו. יש ימי הולדת, והיום בו נפגשנו, יש היום של הנשיקה הראשונה, היום בו התחתנו, ויש גם את היום בו הוא הגיע. בדיוק השבוע לפני שלוש שנים, בבוקר חם של אמצע יוני, נחת עלי לראשונה מר סרטן, ומאז הוא איתי. מאתגר, מלמד, ואם יש איזו שיטה של איזונים בחיים, אולי גם מביא לי מזל לפעמים.
ישבתי וחשבתי מה השתנה בי בשלוש השנים האחרונות. חפרתי עמוק ומצאתי רבדים. יש רובד אחד, יחסית בשכבות החיצוניות, של חרדה. צל בדמותי, שהולך אחרי ומזכיר לי שמתישהו הכל ייגמר וכדאי לנצל את הזמן ולהשתדל להספיק. ורובד אחר, בו אני יותר חכמה, ומבינה שכל מה שיש זה תמיד העכשיו. והעכשיו מפעים ומדהים ומלא באפשרויות, והחרדה היא פיקציה, כי היא משתנה קבוע אצל כל בני האנוש. מתוך כך שהכל ככ שברירי, הכל בעצם יציב וקיים. וחכמים ממני אמרו את זה בדרכים יפות ופיוטיות יותר.
יש רובד של עצירה. שלוש שנים בלי עבודה מסודרת עם שעון נוכחות ותלוש משכורת, שלוש שנים בהם רבים סביבי פרצו וטיפסו חומות ומדרגות בקריירה. אך לידו גם רובד של תעופה. אוטוסטרדה של הבנה, של קבלת ביטחון בעצמי ובעולם, של שלווה אל מול הלחץ.
יש רובד של כאב, של מה שנלקח ממני. פשטות של בריאות, בקרים ללא כאבים, גוף נשי פורה ומפרה. אבל סביבו עוטף רובד של אהבה. אהבה שמחבקת את הקושי, מנחמת, והופכת אותו להתמודדות ראויה.
אני מונה את הרבדים וזכרונות משלוש השנים האחרונות עוברים בי אחד אחד. אני מרגישה במסיבת הודיה. אמנם עדיין מוזר לי לחגוג ניצחון על הסרטן, אבל אני בהחלט מרגישה שצלחתי בהצלחה רבה שלוש שנים קשות ומאתגרות, ואני חוזרת לחיים נורמטיביים. הם אמנם שונים מהחיים שהיו לי לפני, אבל דוקא לטובה.
היום הוא יום המאבק הבינלאומי בסמים (26 ביוני). בהתאמה או במקרה, הבוקר גם הצביעה הממשלה על הרפורמה של השר ליצמן להסדרת הקנאביס הרפואי בארץ. זה נושא רחב, ומורכב, ומסועף, ואני לא מתיימרת לכתוב פה מאמר דעה מגובש בנושא. אבל לאחר 3 שנים בהם הולעט גופי במינים שונים של סמים, אני חושבת שיש לי בכל זאת משהו קטן לומר.
מי שמכיר אותי יודע שאני הכי רחוקה שאפשר מהפרסונה שיושבת בסוף היום עם ג׳וינט במרפסת. הצלחתי להעביר 3 חודשים בהודו בלי לגעת, 4 שנים של לימודי עיצוב בלי לגעת, שנים של הסתובבות סביב וליד, ולא הרגשתי צורך או עניין. היו פעמים בודדות של שאכטות, מלוות בהתרגשות נעימה של איסור, אבל בסופו של דבר הם לא עשו עלי יותר מדי רושם.
היום אני אחרי שנה של שימוש בקנאביס רפואי. שום דבר משמעותי לא השתנה בחיי, אבל יש לי משהו זמין שמקל על כאב, ועוזר לישון, ואין לו שום תופעות לוואי. שזה דבר שכמעט לא קיים בתרופות אחרות.
קרו כ״כ הרבה דברים עקומים בתחום הזה. הגענו למצב שאני מעדיפה לא להגיד מה יש לי במגירה בסלון, שמוזר לי לחשוב על עצמי כאדם שצורך קנאביס, ושהחברה נתנה לי איזה כוח מיוחד כי יש ברשותי משהו יקר שרבים אחרים רוצים. בעצם, מדובר פשוט במתנה שהאדם קיבל כדי להקל על חייו המורכבים. ברור שאי אפשר להתיר את הרסן ולחלק קנאביס לכולם, כמו שאי אפשר למכור תרופות אחרות בקלות. ונכון שאי אפשר לסמוך על כל האנשים שיעשו בו שימוש נכון, אבל לשם כך יש מדינה ורגולציה שתסדיר את זה. אני מתפללת שהכנסת תדע להסדיר את זה בצורה נכונה, נקייה מאינטרסים כלכליים ופוליטיים (יש דבר כזה?!) ושכל אחד שצריך יקבל בקלות צמח שבאמת יודע להקל כשקשה.
היום, כדי לקבל קנאביס רפואי, אני מגיעה למרכז חלוקה מאובטח ושמור. זו חוויה מוזרה ומצחיקה שמעצימה את האיסור שבעניין. לא יכולתי שלא להפליג ולדמיין מצב בו שערי מרכז החלוקה היו נפתחים, ובאמצע העיר היה פועל מרכז מחויך שאנשים נכנסים אליו עם כובד הצרות ויוצאים קצת יותר קלילים.
כתבתי על זה שיר, כפראפראזה על שירו המתוק של יונתן גפן. אמן.
בסוף אבן גבירול יש מקום מתוק
שם אפשר לעמוד ולהריח ירוק
יש שם קיר לבן עם דלת צרה
מראה לא רגיל באותה השדרה
ומוכרות צעירות שנראות מרוצות
מחלקות קנאביס בכל המינים והצורות
ארז לכאבי בטן וברק לבחילות
אור לפרקינסון ודורית לרעידות
מנגו לסרטן ואלסקה לתיאבון
וכולם גם מאוד עוזרים בדיכאון
לא את כולם מכניס השומר אמנם,
אבל גם הריח אפקטיבי, והוא בחינם.
עוצרים הסטלנים שגרים בשכונה
עוצרת המוכרת בחנות הקטנה
הכלבים מפסיקים לרדוף אחר החתולים
השוטרים לוחצים ידיים לגנבים
כולם עומדים בשקט עם המבט למרחוק
ולאט לאט האף שלהם
מתמלא בריח של ירוק
בסוף אבן גבירול יש מקום מתוק
שם אפשר לעמוד ולהריח ירוק
*הציורים היפים של האמנית Karin Olah
אני אתה והוא 
ריגשת אותי כמו עם כל קטע שלך. אין כמוך!!!
אהבתיאהבתי